יצירת סביבה שבה הסטודנטים יכולים לתת אמון ולחוש ביטחון חיונית להוראה. למרות שאלה מרכיבים חשובים יותר בכל תהליכי ההוראה ובעבודה עם כל קבוצות האוכלוסייה, הם חיוניים במיוחד בעבודה עם עולים ומהגרים. קודם כול, מהגרים מתמודדים לעיתים קרובות עם מצבים חברתיים שזרים להם. הם עשויים להתמודד עם בעיות בצורה שונה מזו שמקובלת בחברה הקולטת ואינם מכירים את הפתרונות המקובלים בה. הדבר מעורר בקרבם חששות ומציב אותם במצב לא נוח ולא בטוח. מורים ואנשי מקצוע אחרים העובדים עם מהגרים, צריכים להביא מצב זה בחשבון להגדיר באופן ברור מאוד את המטרות, המשימות ושיטות העבודה שלהם ולוודא שכולם מרגישים בטוחים בסביבה שנוצרת בכיתה.

​

אמון חיוני בחברה, ובמיוחד ביחסים שבין אנשי מקצוע ולקוחותיהם. יחסים אלה אינם סימטריים כיוון שהסטודנט או הלקוח חושף את פגיעותו. אמון ביחסים מסוג זה פירושו שאתה סומך על הזולת שלא ינצל את מצבך הפגיע ויטפל במה שהופקד בידיו בדאגה ולטובתך. לדוגמה, המורה ואנשי מקצוע אחרים צריכים להציג בשקיפות לגבי אילו סודות נשמרים בטוחים בסביבת ההוראה ולוודא כי גם משתתפים אחרים מכבדים את מי שנמצא במקום של פגיעות. 

מהגרים בכפייה במיוחד חוו בגידה באמונם. הם חוו לעיתים קרובות מצבים טראומטיים במדינת מוצאם כאשר הסדר החברתי נשחק, והמדינה ומוסדותיה כבר לא דאגו לביטחון שלהם, כאשר מלחמה ואלימות ערערו את האמון הבסיסי. יתר על כן, ילדי מהגרים בכפייה מופרדים לעיתים קרובות מהוריהם, ונאלצים לסמוך על אנשים זרים, שעלולים להיות לא אמינים. לבסוף, כאשר מהגרים מגיעים ליעד, הם מבינים כי האוכלוסייה המקומית, אינה נותנת בהם אמון והדבר מקשה על הסתגלותם לסביבה החדשה.

​

חשוב להבהיר את נושא האמון ממש בהתחלה ולחזור להתייחס אליו מפעם לפעם, וגם להתערב באופן שיטתי אם יש סימנים של שחיקת אמון.

חשוב ביותר להסביר את הדברים את מרכיבי הלמידה ושלביה, לוודא שהשפה שבה הדברים מוסברים מובנת היטב לכל הלומדים, לספק תרגום בכל מקום שצריך תרגום, לתת זמן לסטודנטים להרהר ולהגיב ולהשתתף האופן פעיל בתהליך הלמידה.